מה היה
פעם? איך היתה הרשת בתחילת ימי האינטרנט וה-www? ובעיקר: מה עלה בגורלם של
האתרים הראשונים ההם (מאמצע שנות התשעים)? על כך ב"מוזיאון של הקשרים החסרים" "
Museum of Missing Links" שהקימה היסטוריונית וחוקרת אמנות ומדיה ורנה קוּני (Verena Kuni), החוקרת את הרשת מימיה הראשונים, ועוסקת גם בהיבטים פמיניסטיים. קשר קיים מחבר לאתר של הסופר וחוקר אינטרנט,
ברוס סטרלינג , ולאתרים אחרים של "קישורים חסרים" המשמרים את התכתובות שהוחלפו ברשת מאמצע שנות התשעים, רשת שהיתה בראשיתה טקסטואלית והתבססה במידה רבה על אימיילים.
בשנת 2007 נכחתי בהרצאה של ורנה קוני בסימפוזיון בפסטיבל
ArsElectronica, שכותרתה היתה "מדוע לא נהייתי היסטוריונית של אמנות רשת".
Verena Kuni (CH)
"Why I Never Became a Net Art Historian"
As the title implies, my lecture will explore why I never became a net art historian. This suggestion may seem to implicate the reasons were rather personal and subjective than anything else. However, to my great regret this is not the case. Moreover, what distracted me from getting into this position was anything but a stable set of causes. Rather reasons were undergoing changes over the years.
In fact my attempt to investigate the determining factors will allow closer insight into what is sometimes called "a" or even "the history of net art", as well as to discuss a whole range of methodological, technical and technological, economical and context-related problems that were and are relevant for a systematic approach to the developments in the related field of cultural production.
וכאן תמצאו
וידיאו או
פודקאסט (בגרמנית) של הרצאתה.
דוגמא למהות פלוקסוס — קונצרט למאה מטרונומים של המלחין ההונגרי ג'ורג' ליגטי — משנת 1962 — כמו פינגוינים, או כמו נגנים לבושים חולצה לבנה, עניבה ופראקים, מתנודדים לקצב המוסיקה שהם מנגנים; החיים זורמים (וזו המשמעות המילולית של flux) אל תוך האמנות (וחזרה לחיים, חוזר חלילה): מטרונום (כלי עזר למוסיקאים) הופך בעצמו לאמנות (מבצע, הפעולה הממשית שלו בחיים — המחשת קצב המוסיקה — נעשית האירוע האמנותי) — חומר ותוכן מתלכדים. נשמעים כמו מחיאות כפיים לא מסונכרנות, לעתים כן — כאוס וסדר.
